אמיר וייטמן:
חשוב לחדד את מה שאני מציע לעשות: בהתאם לנסיבות שלנו ומתוך שימוש בטקטיקת "הקש בגג" (או איך שלא קוראים לזה), מה שנדרש לעשות בתנאי השטח הקיימים הוא בעצם הטקטיקה הרוסית המסורתית. הם השתמשו לאחרונה בטקטיקה הזו בגרוזני בשנות ה-90 ובאידליב בסוריה, פעמיים בהצלחה מירבית.
כאמור, שיטוח איטי, סיסטמטי ומוחלט של כל היישובים הרלוונטיים, במקרה דנן את *כל הרצועה מהצפון לדרום*.
אני גם חשבתי על זה קצת ובעצם, אני חושב שאין באמת אפשרות אחרת. למה? הרי נסגונו משם בשנת 2005. לפני למעלה מ-18 שנה. החמאס השתלט על הרצועה ב-2006, לפני למעלה מ-17 שנה. מה אתם חושבים שהם עשו מאז בדיוק? שהם בנו שם חממות? סטארט אפים? נו באמת.
הם עשו דבר אחר בלבד, והוא להפוך את כלל הרצועה לבונקר אחד גדול, ובונקר ממוקש מכף רגל ועד ראש. הכל שם מלכודת מוות. החיילים שלנו ייכנסו לשם והדבר היחיד שהם ימצאו שם זה מוות, ובכמויות מבהילות. יש לחמאס אלפי מחבלים חמושים ומיומנים היטב, ועם מוטיבציה גבוהה מאוד. הם מכירים היטב את השטח, והם מכינים את עצמם שנים לסיפור הזה.
נראה לי שזה לא רק טמטום אלא פשוט טירוף להיכנס לשם. זה יעלה לנו במאות, אם לא אלפי קורבנות. ומה נשיג בזה? חזרה למצב שהיה בין 1967 ל-1994 במקרה הטוב, עם שחיקה של הלגיטימיות שלנו שם, עם אבידות בלתי פוסקות וכו'. זו לא תוכנית עבודה טובה.
התוכנית היחידה בעלת היגיון היא לעשות את מה שאני מציע. שוב: שיטוח סיסטמטי, מוחלט ומאורגן של כל מבנה שקיים ברצועה, מצפון לדרום, כאשר נותנים זמן לאוכלוסיה להתפנות ועושים מאמץ גדול להימנע מכל אבידה בנפש, כלל שניתן, על מנת שלא לאבד את הגב של הקהילה הבינלאומית. וכאשר נסיים ונהפוך את כל הרצועה לאיי חורבות, תוך כדי יצירה של משבר הומניטרי גדול, למצרים כבר לא תהיה ברירה אלא לקבל אותם, תוך כדי חבילת סיוע לקליטתם. זהו. אין מנוס מזה.