השתתפתי היום בטקס האזכרה הממלכתי לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. 50 שנה עברו, אבל התמונות מרצדות לנגד עינינו בחדות: הגיוס הבהול, ההפגזות הכבדות, שובל הדם שנמתח בקו המעוזים, קריאות המצוקה של כוחותינו בקשר, ובתוך כמה ימים - קריאות ההסתערות של כוחותינו בקשר כשהם עשו את דרכם לבירות ערב. אבל מעל הכל, אין ספור גילויים של מסירות, רוח קרב, אחווה של לוחמים שנלחמו כתף אל כתף, שבזכותם ניצל הבית. זהו הדבק שחיבר יחידה ויחידה, אדם לאדם, המחויבות חסרת הפשרות מעצמו, מארצנו ממדינתנו. בפיקודו של הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר, ״דדו״, עשינו מה שמעט צבאות בעולם היו מצליחים לעשות - להפוך את המכה הראשונה שספגנו בשתי חזיתות, במערכה מוחצת בעומק שטח האויב. אחי יוני ז״ל, שהוביל את לוחמיו בחזית הסורית, כתב להורי בגמר המערכה: "מפליא עד כמה הצלחנו ביצירת עובדה זו, שהעם כולו צבא. העם הוא שניצח את המלחמה". העם - חילונים ודתיים, אנשי שמאל וימין, יהודים ולא יהודים, כולם הוכיחו אז שהמשותף בינינו רב על המפריד. אני בטוח שגם כיום, אם תכפה עלינו מערכה, המשותף בינינו יגבר על המפריד. כי ברגעי מבחן, כולם יודעים שיש לנו עם אחד, מדינה אחת, צבא אחד, כולנו יודעים שיש לנו עבר אחד, ואין לי שום ספק שיש לנו גם עתיד אחד, עתיד משותף לכולנו. לפני 50 שנים, רוב רובו של המזרח התיכון היה מאוחד באיבה כלפי ישראל. כיום, מדינות רבות במזרח התיכון רוצות שלום עם ישראל. אנו שוקדים עם ידידתנו ארה"ב על הגשמת הסכם עם ערב הסעודית, בידיעה שהוא ישנה דרמטית את פני האזור ויחזק את מעמדה של מדינתו לדורות. הרחבת מעגל השלום היא הזדמנות היסטורית, ואני מחויב לה בכל מאודי, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינתנו, ובראשם הביטחון. כל זה לא היה אפשרי אלמלא רוח ההקרבה והגבורה שגילו לוחמינו במלחמת יום הכיפורים, אבל המהפך שהם הביאו הושג במחיר נורא של אלפי חללים ואלפי פצועים. הלקח שאנחנו נושאים ממלחמת יום הכיפורים תמיד עומד לנגד עינינו, תמיד עומד לנגד עיניי: אל לנו להקל ראש באיומים שניצבים לפנינו. הקם להורגך, הקם להשמידך - השכם לסכלו. תמיד נעשה את כל מה שדרוש כדי להגן על מדינתנו, ותמיד נזכור את זכר יקירנו שנפלו במערכה לקיומנו. יהי זכרם של נופלי מלחמת יום הכיפורים נצור בלב עמנו לעד. (צילום: קובי גדעון, לע״מ)