עולם התורה, וכמוהו עם ישראל כולו, איבדו היום תלמיד חכם ומנהיג דגול – את נשיא מועצת גדולי התורה וראש הישיבה, הרב גרשון אדלשטיין זצ''ל, שכל חייו היו קודש. אני דואב על לכתו מאיתנו, ואני שולח את תנחומיי העמוקים לבני משפחתו. הרב אדלשטיין תמיד זכר את שנות ילדותו ברוסיה הסובייטית, שבה הוא נאלץ ללמוד תורה בסתר. בניגוד לכך, כאן בישראל, נפלה בחלקו הזכות לפרוש את כנפיו בגלוי על עולם הישיבות הליטאי. הוא מעולם לא קיבל זאת כדבר המובן מאליו. אדרבה, האחריות לעיצוב דמותם הרוחנית של המוני בית ישראל הדריכה אותו יומם ולילה. הרב אדלשטיין היה חדור אהבת ישראל לכל אדם. הקֶשֶב הרגיש שלו לאתגרי הדור הביא אותו להדריך, להנחות, לכוון, לחזק ולעודד. שיעוריו וחיבוריו בתלמוד ובהלכה נתנו ביטוי לשקדנותו העצומה. ההתמדה הכבירה שלו תוסיף לעורר השראה בשומעי לקחו. זכיתי להיפגש עם הרב לפני חודשים אחדים, והאור שקרן מעיניו מלאות התבונה והחוכמה היהודית הותיר בי חותם בל-יימחה. החשיבות של הנחלת מורשת ישראל לילדי ישראל בקעה ממעמקי נפשו. הרב גרשון אדלשטיין זצ''ל נפטר כמה ימים לאחר שקראנו בתורה את פרשת 'נָשֹא', הנפתחת במילים: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם". שמו הטוב יינשא בפי כל – בדור הזה ובדורות הבאים. יהי זכרו ברוך.