בשנותיי כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, ובכל תפקידיי הציבוריים: כשר האוצר, כשר החוץ, כשר הביטחון וכראש הממשלה - תמיד דגלתי בעיקרון יסודי אחד: דבקות במטרה.

גם כשהכדורים שרקו סביבי, גם כשנורו עליי חיצי ביקורת ולעג – כשהנהגתי כלכלה חופשית, כשהוצאנו את הגז מהמים, כשהתנגדתי להסכם הגרעין עם איראן, כשפעלתי להפוך את ישראל למעצמת סייבר,

כשאמרו שאני גורם לצונאמי מדיני, כשנלחמתי לבנות גדר בגבול סיני, כשאמרו שאני הורס את היחסים עם ארה״ב, כשאמרו שלעולם לא אביא הסכמי שלום –

תמיד ראיתי לנגד עיניי את המטרה של טובת ישראל, ותמיד קיבלתי את ההחלטות הנכונות למען המדינה שלנו. תמיד קרה אותו דבר: חלק מהציבור שתחילה הלכו שבי אחר פוליטיקאים פופוליסטיים ותקשורת מגויסת, הבינו בסופו של דבר שקיבלתי את ההחלטות הנכונות.

אותו תהליך בדיוק קורה עכשיו, במגיפת הקורונה. בגל הראשון של הקורונה קיבלנו את ההחלטות הנכונות שהביאו את ישראל למצב של תמותה נמוכה וכלכלה חזקה ביחס לעולם.